הגאון רבי חיים כהן זצ"ל ראש ישיבת "אורחות משה" במושב ברכיה ומרבני יהדות ג'רבה

 

מפעל ה'חיים' 'חיים' של תורה

 

המונים ובראשם מרנן ורבנן, גדולי תורה, רבנים וקהל רב מרחבי הארץ ומחו"ל כשהם המומים דווים ומזועזעים עד דכדוכה של נפש ליוו למנוחות את מקים עולה של תורה ומחשובי הרבנים מיהדות ג'רבה הגאון רבי חיים הכהן זצ"ל ראש ישיבת "אורחות משה" ומייסד המרכז התורני 'חכמת רחמים' במושב ברכיה שבדרום שנסתלק בפתאומיות ונגדע באיבו בשיא פריחתו ותפארתו כשהוא בגיל נ' שנים בלבד לאחר יסורים קשים ומרים כשהוא מותיר אחריו את כל מכריו בזעזוע ובתדהמה על הסתלקותו.

 

 

הרב זצ"ל נולד בחודש אלול תשי"ח בארץ הקודש להוריו הרה"ג רבי בנימין הכהן ורעיתו שליט"א מוותיקי המושב ברכיה. זכה שסבו הגדול, הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצוק"ל ראב"ד ג'רבה ואגפיה ורב מושב 'ברכיה' ישב אצלו סנדק ביום ברית המילה ובירכו חביבות מיוחדת מיד לאחר הברית, כשנה אח"כ נפטר סבו הרב זצוק"ל. בקטנותו התחנך בתלמוד תורה בבני ברק בתי אבות פונוביז' משם המשיך בישיבה לצעירים תפארת ציון ובישיבה גדולה המשיך להתעלות בתורה בישיבת תפרח בראשותם של הגאון רבי אביעזר פילץ ורבי יעקב פרידמן שאיתם שמר על קשר מתמיד עד יומו האחרון.

 

מזה מספר שנים, שמושב ברכיה הפך למרכז גדול של תורה בישובי חבל לכיש. בזה אחר זה נפתחו במקום ישיבות ומרכזי תורה, אך זכות הראשונים שמורה להרב זצ"ל, יליד המושב, שכבר מצעירותו תכנן את המהפכה התורנית הגדולה, והפיכתו של המושב – שהיה ככל יתר מושבי הסביבה – למושב של תורה ושל לימוד תורה ואמונת חכמים. בחלומו ראה כל השנים, כיצד מחזירה "ברכיה" עטרה ליושנה והופכת להיות "ג'רבה" של ארץ ישראל.

 

הרב חיים זצ"ל היה פעיל נמרץ לכל דבר שבקדושה כשבימי בחרותו היה חבר במסגרת הפעילות הנפלאה של "ישיבות לעם" באותם ימים, שארגנו אנשי הפעילים בימי בין הזמנים. מקבוצה של בני ישיבה מישיבת תפרח שבדרום, שהיו מגיעים בימי 'החופש' כדי להרביץ תורה לתושבי המושב, למבוגרים ולבני הנוער כאחד, וכן לרשום את ילדי המושב למתיבתות וישיבות ועוד כהנה פעילויות שנועדו לחזק את הרוחניות בישוב זה. לימים, עם הקמת מוסדותיו במושב, המקום הפך למגדלור רוחני לאזור כולו.

 

לאחר נישואיו עם רעיתו שהיא נכדת הגאון האדיר עמוד ההוראה מגדולי וחכמי רבני ג'רבה רבי משה כלפון הכהן זצ"ל ראב"ד ג'רבה עבר לגור בעיר אשדוד, שם למד בכולל הוראה 'ריב"ש ורשב"ץ' וכן בכולל 'משיבי חיים' באשדוד לאחר זמן נבחר לכהן כר"מ בתלמוד תורה "מורשה" ומאוחר יותר נתמנה למנהל הת"ת.

 

בשנת תשמ"ח פתח כולל אברכים בביתו של הרב זצוק"ל ע"ש סבו הגדול שהיה בית זה ספוג בתורה וקדושה, כדי לקיים את מאמר חז"ל "צדיקים במיתתם קרויים חיים – "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", וכמו שמצינו אצל חזקיה המלך, ו"כבוד גדול עשו לו במותו" שהושיבו ישיבה על קברו, ואין לך כבוד גדול מזה מהקמת מקום תורה, ישיבות, תלמודי תורה ושיעורי תורה.

 

כן הכריז באותה שנה על הקמת הישיבה לצעירים הנושאת את שמו של סבו הגדול רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל שהחלה עם שלושים תלמידים בני תורה שהיוו את אבן היסוד של הישיבה לצעירים במחזור הראשון כאשר אשר מתעלים בתורה ויראת שמים טהורה, ולשם כך נבחרו צוות מגידי שיעור מעולים ובעלי כשרון חינוכי ממדרגה ראשונה, אשר לא חוסכים מעמלם כדי להתוות את דרך הישר עפ"י עצתם והדרכתם של גדולי התורה ובראשם מרן רבי עובדיה יוסף שליט"א. שנתיים לאחר מכן החל לפתוח את מרכז תורני 'חכמת רחמים' שם עם השנים הלך והתרחב וכיום כולל בתוכו גני ילדים כולל אברכים ישיבה לצעירים 'חכמת רחמים' וישיבה גדולה 'אורחות משה' ע"ש ולזכרו של רבי כלפון משה הכהן זצ"ל שייסדה בשנים האחרונות. 

ואין ספק, כי גולת הכותרת בפעילותו היתה פתיחת הישיבה הגבוהה "אורחות משה". כבר בראשית דרכה, הצטרפו אליה מטובי הבחורים מרחבי הישיבות הקד', ישיבה שזכתה לברכתם ולעידודם של מרנן ורבנן גדולי התורה שליט"א.

  

אוהל הרב

 סבו הרב זצוק"ל כיהן כרב הישוב 'ברכיה' מאז שעלה ארצה עד יומו האחרון. ביתו היה צריף פשוט, וכולו היה מלא ספרים שעטפו את קירות ה'בית'. מאז פטירתו הבית היה עזוב מלבד שהיו כאלו באים לבקר בו מידי פעם, עד שהרב זצ"ל החליט להפוך את הבית לכולל אברכים כדי להמשיך את המקום למסורת לימוד התורה של מי ששכן בו.

 

ביום י"א בטבת תשנ"א ארע אסון נורא כאשר פרצה שריפה גדולה במקום שכילתה את תכולת הצריף על כל ספרי הקודש הרבים שהיו בו, גם אנשי מכבי האש לא הסיקו מסקנות מה גרם לדליקה ששרפה הכל, הנזק היה נורא כ-5000 כתבי קודש עתיקים ונדירים כ-25 זוגות תפילין ושלושה ספרי תורה! הכל הפך למאכולת אש, הצער והכאב היה אז נורא ובפרט לבני העדה. דבר האסון התפשט במהרה ומיד הרב זצ"ל ערך לוויה גדולה ועצרת התעוררות במעמד גדולי תורה וראשי הישיבות וקהל רב שהגיעו מכל הארץ, ובאותו מעמד החליט להרחיב את המוסדות תחת הכותרת "פאר תחת אפר" ולהקים את 'אוהל הרב' המשמש לאולם גדול אשר בו עורכים את ההילולא השנתית וכן כנסים תורניים גדולים.

 

מידי שנה היה נוהג לערוך את ההילולה המסורתית לסבו הגדול הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצוק"ל ב-י' שבט ב'אוהל הרב' במעמד גדולי תורה ורבנים חשובים. בחודשים האחרונים שוחח עם בני המשפחה וידידיו על כך שהשנה ימלאו יובל שנים להסתלקותו של הסבא זצוק"ל ואם כן מן הראוי לערוך הילולא רבתי במלאת יובל שנים וכבר תכנן להביא אורחים מבוגרים מג'רבה שהכירו את הסבא זצוק"ל, אך מן השמים לא הספיקו בידו.

 

היה ידוע שתמיד נועץ עם גדולי התורה והיה מתבטל כלפיהם בהכנעה גמורה, בהיכנסו בקודש אצל מרן רבי עובדיה יוסף שליט"א היה מקבלו בחביבות מיוחדת ותמיד היה מזכיר את גדלותו של סבו הגאון הגדול זצוק"ל. מידי פעם כשהיו לו ספקות או כשרצה לפתוח מוסד תורני חדש, היה נכנס בקודש לגדולי התורה בבני ברק ובירושלים וכן אצל רבותיו ותמיד היו מאירים לו פנים ומקבלים אותו בחביבות מיוחדת גם כהוקרה על פעולותיו הברוכות במושב.

 

מידי תקופה היה נוסע לג'רבה שבתוניס כדי לחזק ולעודד את הקהילה היהודית שם. בימיו הקצרים שהיה במקום, היה נודד ממקום למקום כדי למסור שיעורי תורה בשפה הערבית בהלכה ובפרשת השבוע. בשעה שהיה מופיע בשערי התלמוד תורה, התלמידים היו רצים לקראתו ומבקשים ברכה מ'הרב הגדול שהגיע מארץ ישראל' שהרי הוא בנוסף גם נכד של מורינו ורבינו בכוונתם לסבו רבי רחמים חי חויתה הכהן זצוק"ל. היה נכנס לכיתות והיה בוחן את התלמידים והיה נושא בפניהם דברי חיזוק ועידוד. הרב הראשי לתוניסיה הרה"ג ר' חיים ביתאן תמיד יצא לקראתו ושמח על בואו לג'רבה וכשהיה מגיע תמיד היה ניצב לצידו כשהוא מבטל עצמו כלפיו ולמרות זאת הרב זצ"ל היה מכבדו ומוקירו עד מאוד ומודיע ברבים לשמוע תמיד להוראותיו של הרב הראשי הרב ביתאן. כך גם כשהרב ביתאן הרב הראשי לתוניס היה מגיע לארץ הקודש, תמיד היה מתייעץ עם הרב זצ"ל שהיה מתפנה מעיסוקיו הרבים וגם היה מלווהו לבתיהם של גדולי תורה לקבל את ברכתם ולהתייעץ עימהם על בעיות שהיו עומדות על הפרק וכן בעזרה ודאגה לקהילה היהודית שם.

תלמידי הישיבה מספרים כי ראש הישיבה היה כאב לכל תלמיד ותלמיד, ודאג באופן אישי לכל בחור ובחור. הדבר היה ניכר בשיעורים אותם מסר בישיבה, ובכל דבר וענין. גם כשהיו מגיעים לביתו בסמוך לישיבה בשעות המאוחרות היה קם ומתייחס בכובד ראש לתלמידיו בנעימות מיוחדת.
את מוסדותיו הקים במסירות נפש רבה מתוך רצון ודחף פנימי להקים יד ושם לרבני וגדולי העדה זצוק"ל, בשנים האחרונות העתיק את דירתו מאשדוד למושב 'ברכיה' בסמוך לישיבה כשהוא דר בקראוון פשוט וביתו היה אוזן קשבת בכל עת לבחורי הישיבה.

 

הרב זצ"ל היה נוסע לעיתים תכופות במשך השנה מעבר לים לחו"ל כדי להביא עזרה וסיוע להמשך והחזקת המוסדות, תמיד דאגתו היתה נתונה לתלמידיו, בני הישיבות בישיבה לצעירים ובישיבה הגדולה, שימשיכו בלימודם. שלא יחסר להם דבר. במהלך שהייתו בכל מקום שהוא בגולה, היה משתדל להרבות כבוד שמים כשהיה נושא דברי תורה בפני ציבור המתפללים בבית הכנסת או בכינוסים בהם היה משתתף.

 

בנסיעתו האחרונה למרסיי-צרפת יחד עם רעיתו הרבנית תחי' שלראשונה הצטרפה עימו לנסיעה לפני כשבוע אליה הוזמן ע"י ידיד המוסדות אוהב תורה ולומדיה ר' ינון עמאר הי"ו לרגל הולדת נכדו שהתקיימה ביום שישי וכן היה צריך להשתתף בשמחת בר המצוה לאחד מידידי המוסדות ובפדיון הבן, אך נצחו אראלים את המצוקים וביום ראשון לקראת ערב חש בכאבים עזים בבטנו ותוך זמן קצר פינוהו לבית החולים וכשהרופאים ראו שהמצב חמור החליטו מיידית להכניסו לחדר ניתוח, כבר בתחילת הניתוח סיפרו הרופאים כי מצבו של הרב הדרדר עד מאוד שכבר בתחילת הניתוח השיב את נשמתו הטהורה לבוראה לתדהמת ידידיו הסובבים אותו בבית החולים כשהם פורצים בבכי. במשך כשנה סבל קשות במעיים אך מכיון שלא רצה להטריח על הסובבים השתדל ככל יכולתו להסתיר זאת וכשחזר מטיפולים בארה"ב לפני כשנה קיבל על עצמו שיעשה ככל היותר להפיץ תורה ולקדש שם שמים.

 

מיד עם הישמע הבשורה המרה שהתפשטה במהירות בערי צרפת ובארץ ישראל על דבר פטירתו הפתאומית, התעטפו באבל וביגון קודר וביכו תמרורים את האסון הנורא שגרם לזעזוע גדול וכבד. בני הקהילה שומעי לקחו החלו לדאוג לעשות הכל כדי להעבירו בזריזות רבה לארץ ישראל. וכך מיד למחרת בחסדי ה' ית' בשעות הערב יצאה טיסה מפריז עם ארונו לישראל כשלפנות בוקר הגיע לארץ הקודש לשדה התעופה ומשם יצאו בנסיעה לבית העלמין באשדוד שם קראו כל העת תהילים במשמרת תלמידי הישיבה כשעיניהם לא מפסיקים להוריד דמעות עד לשעת מסע ההלוויה, שהתקיים בשעות הבוקר ביום שלישי ברחבת בית הכנסת "מורשה" שבקרית הרב אברמסקי באשדוד, שם התאספו המונים לקראת משא ההספדים.

 

בדברי הספד והתעוררות פתח בקול בוכים הרה"ג ר יוסף שיינין רב העיר אשדוד, אחריו הרה"ג ר' שמואל דוד גרוס רב דחסידי גור, הרה"ג ר אביעזר פילץ ר"י 'תושיה'-תפרח הרה"ג ר' שלמה פרץ רו"כ 'הדרת יוסף', הרה"ג ר' אברהם אלטמן ר"י 'עטרת צבי', הרה"צ ר' ניסים מוייאל רו"מ 'למען שמו באהבה' קרית גת, הרה"ג ר' מקיקץ מאדר רב לעולי ג'רבה בי-ם, הרה"ג ר' אבינועם פוסטבסקי ר"י 'ברכת יצחק' אור יהודא, הרה"ג ר' שבתי וויס משגיח דישיבת ברכת יעקב'. את מסכת ההספדים באשדוד חתם חתנו בקול בוכים ורווי תוגה ויגון הרב אברהם מוצא ולקראת סיום דבריו ביקש סליחה ומחילה בשמו ובשם כל המשפחה.

 

לאחר אמירת הקדיש, המשיכה מסע ההלוויה רגלית לכיוון ביתו בקרית הרב אברמסקי כשרבים מבין המלווים חלוצי כתף בוכים ומבכים בקול קינה ויללה את פטירת רבם. ומשם הציבור עלה באוטובוסים שנסעו בשיירה לכיוון מושב ברכיה. בפתח בית הכנסת המרכזי "שמן ששון" מול המרכז התורני "חכמת רחמים" שם המתינו כבר קהל רב, ברחבה הונחה מיטתו כאשר רק תלמידיו ואלו שטבלו במקוה בלבד מורשים לשאת את המיטה. כאשר בדרכם קוראים מתוך הקינות לט' באב כמנהג ג'רבה.

 

ראשון המספידים היה המרא דאתרא של המושב הרה"ג ר' שמואל בנימין הכהן שגם היה המנחה וקרא קינה מיוחדת על סילוקו של צדיק, למי אבכה ולך אבכה, ובבכי אמרר והמון מעי אשנן, על סילוק חכמים… הרה"ג ר יעקב פרידמן ר"י תושיה-תפרח, הרה"ג ר' חזקיהו מישקובסקי משגיח דישיבת 'אורחות תורה' ומסר שיחות מוסר קבועים בישיבת "אורחות משה", הרה"ג ר' יצחק יוסף ר"י 'חזון עובדיה', אביו, הרה"ג ר' בנימין הכהן, הרה"ג ר רפאל כהן ר"י 'יתד התשובה' צפת, אחיו, הרה"ג ר' ברכאל הכהן ר"מ ישיבת 'חכמת רחמים', הרה"ג ר' צמח מאזוז מנהל רוחני דישיבת 'כסא רחמים', יו"ר תנועת ש"ס הרב אלי ישי, נשיא הקהילה היהודית בצרפת ר' צבי עמאר שהגיע במיוחד מצרפת להלוויה יחד עם קבוצה של כמאה איש והרה"ג ר' יצחק ברדה ר"י 'יצחק ירנן'.

 

בתום שורת ההספדים ולאחר אמירת הקדיש, יצאה מסע ההלוויה כשהמונים רבים בניהם כמאה יהודים משומעי לקחו של הרב זצ"ל שהגיעו מצרפת וכן מג'רבה וזרזיס שבתוניס הישר משדה התעופה להלוויה מתוך אהבה והקשר העמוק שהיה בינם לרבם זצ"ל. מסע ההלוויה עבר דרך רחובות המושב עד לחצר הישיבה הגדולה "אורחות משה" שם נאמרו הספדים בבכיה מפי ר"מ הישיבה הרה"ג ר' שמעון טרם, בנו הרב רחמים הי"ו שפרץ בבכי בקול גדול אבא!!! רק לפני עשרים ושש שעות שוחחנו איתך וקולו נשנק מהבכי כשכל הקהל גועה בבכיה אחריו עד שלא יכל להמשיך את דבריו, דברי הספד נשא גם הרה"ג ר' רפאל אביטן ר"י "שערי תבונה". בסיום ולאחר אמירת הקדיש יצאה מסע ההלוויה כשקהל גדול צועד מרחק רב דרך עפר לא סלולה לכיוון בית העלמין של המושב כשהם אומרים שיר השירים ואת הפיוט בר יוחאי וקינות. לפני הקבורה נשא דברי הספד ופרידה אחיו, הרב חננאל הכהן ובסיום ערך התרת נדרים לרב זצ"ל על פי בקשת אביו שליט"א מכיון שהרב זצ"ל הוציא מפיו 'שהשנה יערוך הילולת היובל לכבוד הסבא הגדול זצוק"ל' ובעוונות הרבים לא זכה לכך והציבור ענה ג' פעמים מחול לך, שרוי לך, ולמרות זאת הודיע ברבים שיעשו מאמץ גדול כן לערוך הילולא גדולה ובכך לקיים את צוואתו. עם תום דברי ההספד ערכו שבע הקפות סביב הנפטר כנהוג ומשם המשיכו לצעוד לבית העלמין, שם נטמן לפנות ערב לקול זעקות השבר ממכריו ותלמידיו הרבים, בסמוך לקברו של המרא דאתרא הגאון רבי סאסי הכהן זצ"ל שהיו בידידות עמוקה עימו, מאז היותו ילד קטן ועד יומו האחרון.

המוני המלווים התפזרו לביתם כשהם אבלים ומלאי צער לאחר יום שלם של הספדים כך שלא זכורה להם הלוויה כה ארוכה ומכובדת (יום שלם!) בהשתתפותם של אלפים רבים ובראשם גדולי תורה ורבנים חשובים שבאו לבכות את האבידה הגדולה.

עם חזרתם לביתם של בני המשפחה ותלמידי הישיבה הגיע הראשון לציון הגר"ש עמאר שלא הספיק להשתתף בהלוויה ונשא דברי הספד כואבים על סילוקו של צדיק שנגדע באיבו.

 

הרבנים בדבריהם הזכירו את האבידה הגדולה בהסתלקותו הפתאומית של הרב זצ"ל על אהבת התורה וגדלותו במידות, בענוה ובצניעות מיוחדת, עזר הרבה ליהודים בחמימות ובמאור פנים עד שהיה שוכח מעצמו ממש. היה מוסר שיעורי תורה במקומות שונים כדי לזכות את הרבים. הישיבה היתה כבבת עינו, מסר את נפשו ממש עבורה לכן 'אבל יחיד עשי לך', יתומים היינו ואין אב, היה מחנך בחסד בלבביות ובפשטות מיוחדת, כל בן תורה אצלו היה יקר המציאות, כמה עמל וכמה טרח עד שהגיע עד הלום לכל הפאר בהקמת מוסדות התורה בברכיה ובפרט בשנים האחרונות עד שזכה להקים את הישיבה הגדולה "אורחות משה" וכעת בא השמש בצהריים – הוא היה שמש שמאירה ומחממת, צעדנו לאורו אבל היום כל זה כבה,

 

ואם היינו זוכים, היינו ממשיכים ורואים את ההמשך של 'קול ה' בהדר' ועכשיו שלא זכינו, אז נתקיים בנו 'קול ה' שובר ארזים', התמר נותן פירות, הארז הוא גבוה ויפה, לצדיק יש את שניהם גם גבוה וגם נותן פירות, הרב היה כזה 'זאת קומתך דמתה לתמר' – אלו הפירות המתוקים שהוציא מהישיבה. כמה הדמות הזו האירה כאן, כשר' חיים היה מדבר על העיר ג'רבה שהיתה עיר גדולה לאלוקים וכשראו אותו אמרו: 'הני הוא דאשתיירי מיקירי קרתא דג'רבה'.

 

כמה הוא נתן למושב 'ברכיה' כמה השפיע בתורה ובמידותיו הנעלות לבני הישוב במשך כל השנים שהיה כאן עוד בצעירותו בהיותו בחור לפני שפתח את המרכז התורני שב"ה היום הוא מהווה מגדלור לסביבה כולה. רק לפני כשלושה חודשים דאג להקים פה מקוה מהודר במעמד מיוחד, מי שהיה נוכח במעמד ראה איזה שמחה היתה נסוכה עליו כמה רקד ושמח אח"כ בסעודה, העיקר להוסיף עוד קדושה וטהרה שזה היתה משאת חייו.

מה זה מידות? מה זה תורה ויראת שמים? כולו היה מלא מידות טובות. כשראו אותו, היה משתקף בו דמותו של הסבא הגדול רבי חויתה הכהן זצוק"ל כמה היה מדבר על גדולי התורה של ג'רבה, על דרך הלימוד ועל שלא ויתרו ועמדו בתקיפות נגד רוח ההשכלה והעיקר להמשיך בתורה בצניעות ובמידות טובות, ואת היופי הזה אנו מפסידים היום, ר' חיים זצ"ל חיבר אותנו לדור הקודם לפשטות ולצניעות של הסבא הגדול, לחינוך הטהור. היה לו כח מיוחד להיכנס לליבו של כל תלמיד בנועם וברוח טהרה מיוחדת וזכה לההדיר את ספרו של הסבא הגדול 'תוקפו של נס'. בהזדמנויות שונות עמד ללא חת על שמירת וביצור חומת הצניעות ועל השבת.

איזה מגדל אור של קדושה ושל טהרה הקמת, שעליו נאמר כזה ראה וקדש! כל כולו היה להרבות בתורה לרומם את כבוד התורה והתלמידים, מי יתן לנו תמורתו את אותם כוחות נפש אדירים שהיו לו.

 

ר' חיים זצ"ל זיכה את הרבים במסירות נפש, היה משקיע בכל תלמיד, היתה לו הארה על פניו כשראה שתלמידיו שמחים בתורה, ידע בחכמה לשלב את הלימוד העיון התוניסאי יחד עם ההשקפה הישיבתית.

 

הרבנים פנו וקראו לציבור הרחב בארץ ובחו"ל שכדי שמפעל חייו פרי טיפוחיו ימשיך להחזיק את עצמו ולהתרחב, חובה שירימו תרומה על מנת להקל מהנטל והעול הכבד שרובץ כעת על היתומים בני הרב זצ"ל, לחזק ולתמוך בישיבה בכל דרך להמשיך את מפעל החיים של רבי חיים זצ"ל כדי שח"ו לא יפסק האילן הגדול הזה שמוציא פירות מתוקים וימשיך להדהד בעוז ואין ספק שיעתיר ויעמוד בתפילה ממרום בעד כל אחד ואחד שיעשה למען המוסדות.

 

הרבנים קראו להתחזק ולערוך חשבון נפש ובדק בית להתחזק בלימוד התורה בביצור חומת הקדושה והצניעות לזרוק את הפלאפונים הלא כשרים להתרחק מסכנת המחשבים על כל המשתמע ונתפלל להקב"ה שיאמר די לצרותינו ובילע המוות לנצח ודמעה מעל כל פנים.

 

בין הקהל הרב פגשנו את הרה"ג ר' שמואל חורי רב קהילת 'בית רבי בוגיד' (ע"ש הגאון רבי בוגיד חנינא סעדון זצ"ל) בפאריז שהגיע במיוחד לארץ להלוויה יחד עם קבוצה מהקהילה כשהוא ממרר בבכי, ואמר, מי היה מאמין שאנחנו נהיה בהלוויתו של מורינו רבי חיים זצ"ל, תמיד היה מגיע אלינו בצרפת מחזק אותנו בשיעורי תורה, מתווה לנו את הדרך בכל ענין, רק ביום שישי זכינו להיפגש ולשוחח עם הרב זצ"ל על התוכנית הגדולה לקראת הילולת היובל לסבו הגדול זצוק"ל. כששמענו על הסתלקותו הפתאומית מיד דאגנו לקנות כרטיסים להספיק להגיע להלוויה והנה עוד כמה שעות אנו חוזרים חזרה לפריז אבל הפעם בעוונותינו לא נזכה יותר לראות אצלנו את רבי חיים זצ"ל.

 

בכך נחתמו פרקי חייו של דמות עילאית מיוחדת, המלאה בתורה חסד מצוות ומעשים טובים המלווים אותו בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.

 

הותיר אחריו תשעה ילדים כשהספיק לראות בשמחת נישואי שישה מילדיו. דור ישרים מבורך בנים ובנות אשר כולם זרע ברך ה' תלמידי חכמים הולכים בדרך התורה והמצוות שהנחיל להם בחייו וכן את תלמידיו הרבים שגידלם וחינכם בתורה ולעבודת ה'.

 

ת.נ.צ.ב.ה.