יום ז' בחשוון, שנת תשס"ו (2005), כ- 55 שנים לאחר פטירתו, נחת בנמל התעופה בן-גוריון ארונו של הרב משה כלפון הכהן, רבה הדגול של קהילת גֶ'רְבָּה אשר בתוניסיה.
בשנת 1950 היה רבי כלפון על סף עלייתו ארצה, אך מחלה הכריעה אותו, והוא מת ונקבר באי ג'רבה. 55 שנים לאחר מכן הוצאו עצמותיו מקברו והועלו ארצה להיטמן בהר המנוחות בירושלים. עם גופתו הובאו גם ספרי תורה שנגנזו איתו. אלפים השתתפו בטקס הקבורה בהר המנוחות בירושלים. כך נסתיים סיפורו של מנהיג דתי ותומך נלהב של הציונות, אשר פעל כל חייו למען שיבה אל ארץ האבות.

הרב משה כ'לפון הכהן ( 1871 – 1950 ).

 

קהילת יהודי גֶ'רְבָּה

יש הטוענים שהיישוב היהודי באי ג'רבה קדום ביותר, וראשיתו בקבוצת כוהנים, שקבעו שם את מושבם אחרי החורבן של בית המקדש הראשון, בשנת 586 לפני הספירה!
במאות השנים האחרונות נחשב האי ג'רבה מרכז דתי רוחני מן הידועים בכל צפון אפריקה. בית הכנסת העתיק באי היה למקום עלייה לרגל לכל יהודי היבשת. גם בית הדפוס העברי שפעל שם, היה מן החשובים ביותר ליהדות צפון אפריקה: במרוצת 200 השנים האחרונות נדפסו בו רבבות ספרי קודש.
מאז קום מדינת ישראל הלכה הקהילה היהודית בג'רבה והידלדלה. בשנת 1948, עם קום המדינה, חיו בג'רבה 4,500 יהודים, ואילו בשנת 2003 מנתה הקהילה 900 יהודים בלבד.

 

הרב כלפון מנהיג דתי וציוני

הרב משה כלפון הכהן היה אחד מרבניה החשובים של הקהילה באי גֶ'רְבָּה. הוא היה נצר למשפחה של רבנים, שימש ברבנות שנים רבות, ולפעילותו נודעה השפעה עמוקה על כל בני קהילתו. הרב כלפון תיקן תקנות, פסק הלכות, הביע עמדות והשיב לכל פונה בענייני הלכה ובענייני השעה.
את תשובותיו לשואלים בתחומי ההלכה אסף בספר 'שואל ונשאל'. הוא חיבר למעלה מ-30 חיבורים. חלק מהם נדפסו, אך נותרו ספרים רבים בכתבי יד. בין היתר, כינס בספרו 'ברית הכהונה' את ההלכות ואת המנהגים הייחודיים לקהילה בג'רבה.
משנת 1935 עד פטירתו ב- 1950 הוא שימש כאב בית דין בקהילת ג'רבה, וזכה להערצה רבה של אנשי קהילתו ושל כל יהודי תוניסיה.
כאמור, הרב משה כלפון הכהן היה תומך נלהב בציונות. השיבה אל ארץ האבות הייתה בעיניו תחילת מימוש חזון אחרית הימים וביאת ימי המשיח והגאולה. אירועים פוליטיים ומדיניים, שהתרחשו בעולם לפניו ובתקופתו, נתפרשו אצלו לאור התכנית האלוהית הגדולה: להשיב את ישראל לארצו ולהביא את הגאולה. בין האירועים האלה היו: מתן זכויות ליהודים בצרפת, מלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה – הקמת "חבר הלאומים", הצהרת בלפור, נפילת משטרו של הצאר ברוסיה, קיבוץ יהודים מגלויות שונות והישגים טכנולוגיים חדשים.
הרב כלפון עקב אחרי ההתרחשויות בעולם ובארץ-ישראל וכתב מכתבים למנהיגים ציוניים ואף לנציב הבריטי העליון הראשון בארץ-ישראל, סר הרברט סמואל. בחיבורו "גאולת משה" הוא הציע הצעה משלו למבנה הארגוני של המדינה שתקום. אהבתו לארץ-ישראל ולמפעל הציוני עודדה את היהודים בתוניסיה ובכל רחבי צפון אפריקה לתמוך בעלייה ולעלות לארץ.
בשנת 1919 היה הרב כלפון ממקימי תנועת "עטרת ציון", שדגלה בעלייה לארץ-ישראל ותמכה במוסדות היישוב בתרומה ובהוראת השפה העברית. הרב גם רכש דונם אדמה בבית הכרם בירושלים.
איך שרד עם ישראל בגולה? – אחת התשובות של הרב לשאלה זאת היא הקשר המיוחד של העם לארץ-ישראל. לדעתו, עם ישראל נאמן למולדתו, בניגוד לעמים אחרים שכל מקום שישבו בו, היה למולדתם. העם שימר זיכרון משותף של חיים בארץ-ישראל. לאחר החורבן חווה העם טראומה, והיא נצרבה בזיכרון הקולקטיבי. כך כל דור ראה את עצמו כאילו חי בימי החורבן, זכר אותו ונשבע לשוב לארץ-ישראל.
וכך כתב בספרו 'זכות משה':

"… על ידי השבועה שנשבענו לזכור תמיד ארצנו ונחלת אבותינו ירושלים, כמו שנאמר: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (תהלים, קלז ה). לכן נדמה לנו תמיד, כאילו עתה נחרבה, וכאילו עתה יצאנו ממנה, ותמיד עינינו ולבנו רק בה, וכמו שאמר המקונן: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו" (תלמוד ירושלמי, יומא, פרק א הלכה א). לא כן שאר האומות, אשר אין להם כל הבדל בין ארץ לארץ, וכל מקום אשר הם מתגוררים בו נעשה להם לארץ המולדת. …"

 

על אישיותו המיוחדת של הרב סופרו דברים רבים: הוא היה צנוע ועניו, ומתוך הזדהות עם עניי הקהילה, שלא יכלו לממן קניית בשר, נמנע אף הוא מלאכול בשר בימי חול. הוא סירב בכל תוקף ליהנות ממעמד מיוחד בתפקידיו הציבוריים. את כל תשובותיו וספריו כתב באופן בהיר ופשוט, כדי שיוכלו הפונים להבינם ולהיעזר בהם בחיי יומיום.
באתר למורשת יהודי תוניסיה מסופר, שבימי מלחמת העולם השנייה, בשבת ח' אדר תש"ג 1943, בימי הכיבוש הנאצי בצפון אפריקה – האשימו הגרמנים את הקהילה היהודית בג'רבה בתמיכה בצבא הבריטי. הם טענו שאנשי הקהילה אותתו למטוסים הבריטים וסימנו להם את נמל מרסה, כדי שיופצץ, וכך ייאלצו הגרמנים לעזוב את המקום.
כעונש על מעשה זה נדרשו ראשי הקהילה בג'רבה, וביניהם הרב משה כלפון הכהן, לאסוף 50 ק"ג זהב תוך שלוש וחצי שעות, כדי להציל את אנשי הקהילה. ואמנם נאספו תכשיטים וכלי זהב אך לא הגיעו למשקל הנדרש. את הזהב שנאסף לקחו הגרמנים, והושגה דחייה למשך שבוע להשגת כמות הזהב הנדרשת. למזלם של יהודי ג'רבה, כבשו הבריטים את האי ממש באותם הימים, וכך הוסר האיום הגרמני.
לאחר המלחמה דרש הרב כלפון ממשלת תוניסיה להחזיר פיצוי לכל מי שנתן מזהבו ומכספו לגרמנים.

 

(מתוך האבות המייסדים -ערך אנציקלופדי)