מעשה בג'רבא לפני 120 שנה, וממנו לומדים כמה החכמה של חכמי ישראל.
היה שם תלמיד חכם גדול שמו רבי יעקב כהן, שהיה חריף מאד. הוא היה צורף ומתפרנס מצורפות, והחנות שלוהיתה מול חנות של ערבי אחד, והיו עובדים ביחד. יום אחד הערבי בא אליו ואמר לו: תסכם את כל החשבון כמה אני חייב לך, כי אני רוצה לשלם לך ולברוח מהעיר.
שאל אותו: למה? מה קרה לך? סיפר לו שיש לו אשה קצת עקשנית, ואתמול אמרה לו שהיא רוצה לבקר אצל ההורים שלה, והוא אמר לה שהוא לא מסכים, אבל היא התעקשה הרבה, עד שהוא אמר לה: טוב, אני אוכל רמון, ואת צריכה לחזור לפני שאני גומר אותו, אם לא תחזרי בזמן אני מגרש אותך. הסכימה והלכה.
הוא אכל את הרמון לאט לאט, "אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש"... אבל אשתו עשתה להכעיס, הלכה וישבה שם שלש שעות. אחרי שהוא גמר את הרמון היא חזרה לבית. ראה אותה ואמר לה: איך עשית דבר כזה?, למה חזרת מאוחר?! הלך ל"קאדי" ושאל אותו: מה עושים עכשיו? אפשר להחזיר אותה? אמר לו: אם אמרת לה שאם היא תאחר להגיע תתגרש, אז אין מה לעשות, היא צריכה להינשא למישהו אחר.
אמר לו: איזה חיים יש לי? שיראה את אשתו אצל מישהו אחר, "ואני אנה אוליך את חרפתי". לכן החליט לברוח מהעיר. ככה הוא סיפר לרב.
אמר לו הרב: תשמע, אמנם אני לא פוסק לך כי אני לא פוסק לגוים, אבל יש לי עצה פשוטה בשבילך, אז תלך ל"מופתי" או ל"קאדי" שלך והוא יפסוק לך בזה. שאל אותו: מה העצה? אמר לו: הרי אכלת רמון, וכי אתה בטוח שגמרת את כל הגרגירים של הרמון?! אולי נשארו גרגירים מתחת השלחן?! איזה רעיון נפלא.
רץ מהר הביתה, חיפש ומצא שלשה גרגירים שלא הספיקו לטאטא אותם. חזר לרב ואמר לו: הנה מצאתי שלשה גרגירים. אמר לו: שוב פעם תלך למופתי והוא יפסוק לך. הלך אליו, ואמר לו: אני אמרתי שאין לך ברירה, מי זההחכם שאמר לך את העצה הנפלאה הזאת? אמר לו: יהודי אחד. התפלא איזה מוח יש ליהודים האלה. אמר לו המופתי: עכשיו אשתך בסדר גמור, לא היו דברים מעולם, תלך הביתה והכל בסדר, שהרי לא גמרת את הרמון.
(מתוך בית נאמן 79)